פסק-דין בתיק עפ"ג 25752-07-11

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 2959/08 ובת"פ 13288-12-09 (בית משפט השלום בראשל"צ) בהעלבת פקח עירוני בעיריית חולון אשר רשם לו דו"ח ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש שתקף כעבור כחודש את המתלונן וגרם לו לשבר בשן ולנזילת דם מאפו.

המערער נידון ל-7 חודשי מאסר על תנאי ולחודשיים מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לקנס בסכום של 500 ש"ח, חויב לפצות את המתלונן בסכום של 3,000 ש"ח וחויב לבצע 250 שעות של"צ.

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער וב"כ המערער טוענת כי שגה בית משפט קמא כאשר לא קיבל את המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את המערער, שאיננו בעל ערכים עבריינים ואלימים ומשכך, גם אין צורך לטפל בו.

כמו כן, טוענת ב"כ המערער כי הרשעת המערער עלולה לגרום לפיטוריו מחברת "וידומית", שבה הוא עובד מאז חודש ספט' 2010 ואשר בעקבות הרשעתו, הורד בדרגה ממנהל מכירות איזורי לסוכן מכירות, כמפורט במכתבו של מנכ"ל החברה שהיה בפני בית משפט קמא ולא היה בפני קצינת המבחן כאשר לא המליצה על אי הרשעתו של המערער.

ב"כ המשיבה מתנגדת לביטול הרשעתו של המערער ומצביעה על חומרת התנהגותו האלימה כלפי המתלונן ועל התנהגותו המעליבה כלפי הפקח העירוני וטוענת כי אין בפגיעה בתעסוקתו של המערער, אם תהיה כזו, כדי להצדיק את אי הרשעתו.

ב"כ המערער הציגה בפנינו אסופת פסקי דין של בית משפט זה, במותב אחר, ושל בתי משפט השלום בהם בוטלו הרשעות או ננקטו הליכים ללא הרשעה כלפי מי שביצעו עבירות אלימות חמורות מזו שבוצעה על ידי המערער.

עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מעלה כי הוא התייחס בחומרה להתנהגותו האלימה של המערער כלפי המתלונן, אשר גרמה לשבר של אחת משיניו ולנזילת דם מאפו, כפי שנראה בתמונות שהוצגו בפניו ולא התעלם מהרקע למעשה כפי שהובא בתסקיר שירות המבחן שצורף להודעת הערעור.

בית משפט קמא עמד על הצורך בהעברת מסר ברור וחד משמעי שמעשי אלימות יגררו החמרה בענישה, ולאור נסיבות ותוצאות תקיפתו של המתלונן על ידי המערער, כאשר אליה מצטרפת העלבת פקח עירוני, אכן צדק בית משפט קמא כאשר לא קיבל את בקשת ב"כ המערער שלא להרשיע אותו.

הלכה פסוקה היא כי קיומה של אחריות בפלילים לביצוע עבירה מחייב הרשעה וענישה כחלק מאכיפת הדין, כנגזר ממטרות הענישה וכנדרש מיישום עקרון השוויון של הכל בפני החוק.

הימנעות מהרשעה היא חריג שיופעל רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, שלא מתקיים יחס סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה לבין חומרת העבירה (ראה פסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"פ 11476/04 מדינת ישראל נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ- מיום 14.4.10, ופסק דינו של כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 4079/10 ג'בשה נ' מדינת ישראל מיום 23.8.10 ופסק דינו של כב' השופט א.א. לוי בע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' ביטון מיום 23.7.09).

עיינו במכתבו של המעביד, ממנו עולה כי הוא התקשה להמשיך ולהעסיק את המערער או לחלופין לקדמו בתפקיד עקב רישום פלילי, וזאת למרות היותו חרוץ, אחראי ואיש צוות למופת.

יש לקוות כי המעביד ייקח במניין שיקוליו בכל הקשור להמשך העסקתו של המערער, כשיקול אחד בלבד מבין יתר השיקולים את הרשעתו.

התנהגותו של המערער במקרים נושא הרשעתו איננה קלה והיחס בין ההרשעה לבין הנזק הצפוי, אם יגרם,  למערער איננו בלתי מידתי עד כדי הצדקת ביטול הרשעתו.

עיינו בפסיקה שהציגה בפנינו ב"כ המערער ואין בה כדי ללמד על מדיניות ענישה, שכן בכל אחד מן המקרים הנזק הצפוי לעיסוקו של הנאשם היה וודאי וחמור במידה כזו שנוצר יחס בלתי מידתי בין האינטרס הציבורי שיש בהרשעתו לבין הנסיבות האישיות בכל הקשור לפגיעה בפרנסתו.

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ד' תשרי תשע"ב, 02/10/2011 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.